וַיִּכְתֹּב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו עַל מְגִלַּת סֵפֶר:
(ירמיה לו‘ ד‘)
מאז שלמדתי קרוא וכתוב בגיל שבע אני רגילה לרשום במחברת בזמן הלימוד כך שהשמיעה והכתיבה נעשים ביחד. הרישום במחברת עוזרת לי בתהליך ההבנה והזכירה של הדברים. הכתיבה גם מעניקה למילים מימד נוסף של קיום וזכרון.
עברו כארבעים ושלוש שנה מאז למדתי קרוא וכתוב ועברו כשלושים ושתים שנה מאז למדתי את השפה העברית ולשון הקודש. בתקופה הזאת הספקתי ברוך ה' לקרוא ספרים ומאמרים רבים ולשמוע שעורים רבים וגם ללמוד מחיי היום יום לקח ומוסר. לפיכך כאשר אני שומעת שיעור תורה עולים בזכרוני דברים שקראתי, שמעתי או חוויתי.
בשבוע שאחרי חג הפורים ה'תשס"ה הגעתי לראשונה לשיעור אצל הרב חיים כהן ("החלבן") שליט"א, אחד מזקני עדת המקובלים בארץ ישראל. הרב הקשיש נותן מידי שבוע דרשה על פרשת השבוע תוך ציטוט מכתבי הקבלה. כבר בשיעור הראשון שמתי לב כי רוב הנשים יושבות עם מחברת וכלי כתיבה ורושמות בשקידה תוך כדי שמיעת השיעור. אחרי מספר שיעורים התחלתי גם אני להביא מחברת ועפרון. מאז אותו השיעור אני מנהלת יומן לימודים שבו אני רושמת דברים שאני שומעת מפי הרב בצרוף המחשבות והתובנות האישיות שלי. החלטתי לפרסם עתה את תוכן היומן. אשמח לקבל תגובות על דבריי.
שיעור א': אדר ה'תשס"ה
לא כתבתי בזמן השיעור אך נחקקו מספר דברים בזכרוני.
ישנן מצוות שמצריכות שתיית יין כגון מצות קידוש בשבת וחגים, וכן מצות סעודת פורים. וישנן מצוות שאסור לשתות יין כגון נשיאת כפיים – כהן ששתה יין נאסר עליו לשאת כפיים. גם בזמן שבית המקדש היה קיים היה אסור לכהן לשרת בקודש אחרי ששתה יין.
לשון השירה משולה ליין ולשון ההגות משולה למים. לשון השירה שנועדה להביע דברי מליצה עשויה לחרוג מחוקי הדקדוק ואילו לשון הגות שנועדה להביע הלכות ודברים מדוייקים חייבת להיות לפי חוקי הדקדוק.
רבי אברהם אבן-עזרא גינה את מנהג הגאונים אשר בשיריהם חרגו מכללי הדקדוק ואילו האר"י ז"ל הצדיק אותם באומרו ששירי הגאונים כוללים סודות עמוקים. וכפי שכתוב "נכנס יין יצא סוד" כך בכוחה של לשון השירה להביע סודות עמוקים שלא ניתן לנסחם בלשון הגות .
בשנת ה'תשמ"ה התחלתי ללמוד תורת הלשון העברית ושירת טור הזהב בספרד באוניברסיטה העברית. במסגרת לימודיי קראתי בין השאר את דבריהם של רבי יהודה אבן חיוג', רבי יונה אבן ג'נאח, רבי משה אבן עזרא, רבי יהודה הלוי ורבי אברהם אבן עזרא. חכמי ספרד גינו את הנוהג של הגאונים לגזור מילים חדשות בפיוטיהם שלא לפי חוקי הדקדוק. אני אישית תמיד הזדהיתי עם דבריהם של חכמי ספרד. צורם לי לשמוע או לקרוא דברים שאינם מנוסחים לפי חוקי הלשון.
בליל שמיני עצרת ה' תשס"ז חלמתי על רבי אלעזר הקליר. בחלום הייתי עם קבוצת אנשים בסיור באיזור העיר העתיקה של ירושלים. עברנו בגשר והגענו לבניין מאד עתיק. המדריך הצביע על הבניין ואמר "זהו בית הכנסת של רבי אלעזר הקליר". צעדנו ברגל לרחבה שליד בית הכנסת ועמדנו בטור ארוך כדי להיכנס ולבקר בפנים. בזמן שחיכיתי להיכנס שמעתי אחד האנשים בתוך בית הכנסת אומר "הנה נובעים מים ליד הבימה". מישהו אחר בקבוצה ענה "כן אלו מים שהגיעו הישר מים כנרת דרך מנהרה תת-קרקעית". בתגובה אני מהרהרת בלבי שאלו המים מבארה של מרים.
קמתי מהחלום ושאלתי את עצמי מהו פשר החלום. התפלאתי מהעובדה שחלמתי דוקא על רבי אלעזר הקליר, משום שלא חשבתי עליו בכלל. למדתי לפני כשני עשורים מספר פיוטים של רבי אלעזר הקליר וזכור לי שהוא נמנה על גדולי הפייטנים בתקופת הגאונים. לפי מה שקראתי בספרים נכללו מספר פיוטים של רבי אלעזר הקליר במחזורים של אשכנז.
רבי אברהם אבן-עזרא כתב בפירושו לקהלת ה' א', "עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים", דברים נחרצים ביחס ללשון הפיוטים של רבי אלעזר הקליר:
יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מנוחתו כבוד, ארבעה דברים קשים.
הדבר האחד כי רובי פיוטיו חידות ומשלים [...] כל תפלה לחול ולקדש שתקנו הראשונים, אין בה חידות ומשלים [...] לא מצאנו הנביאים בכל תפלתם שיעסקו בחרוז. [...]
והדבר השני, שפיוטיו מעורבים בלשון תלמוד וידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד ואינמו לשון הקודש. וכן אמרו לשון מקרא לחוד ולשון תלמוד לחוד. ומי הביאנו בצרה הזאת להתפלל בלשונות נכריות, הלא נחמיה הוכיח המדברים לשון אשדודית, ואף כי בעת התפלה, ולמה לא נלמד מן התפילה הקבועה שהיא כולה דברי צחות בלשון הקודש ולמה נתפלל בלשון מדי ופרס ואדום וישמעאל.
והדבר השלישי, אפילו המלות שהם בלשון הקודש יש בהם טעויות גדולות [...] ועוד כי לשון הקודש ביד רבי אלעזר נ"ע עיר פרוצה אין חומה, שיעשה מן הזכרים נקבות והפך הדבר [...]
והדבר הרביעי שכל פיוטיו מלאים מדרשות ואגדות, וחכמינו אמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטו. אם כן אין ראוי להתפלל אלא על דרך פשט, ולא על דרך שיש לו סוד, או הוא על דרך משל, או הוא כעניין שאין הלכה כמותו, או שיתפרש לענינים רבים. [...]
והגאון רב סעדיה נשמר מאלה הארבעה דברים בבקשותיו השתים, שלא חבר מחבר כמו הם, והם על לשון המקרא ודקדוק הלשון באין חידות ומשלים ולא דרש. [...] ולא אוכל לבאר אחד מני אלף מטעות הפייטנים. והטוב בעיני שלא יתפלל אדם בהם כי אם התפלה הקבועה, ויהי דברינו מעטים ולא נענש בדין.
רבי אברהם אבן-עזרא נתן ארבעה כללים לניסוח תפלה:
[א] התפילה צריכה להיות בלשון הקודש שהיא לשון המקרא.
[ב] לשון התפילה צריכה להיות מנוסחת לפי חוקי הדקדוק של לשון הקודש.
[ג] לשון התפילה צריכה להיות מדוייקת לפי פשוטו של מקרא.
[ד] התפילה צריכה להיות מנוסחת בצורה חד-משמעית ובלשון שאינה מתפרשת לשני פנים.
כשקראתי את דברי רבי אברהם אבן-עזרא הבנתי את פשר החלום:
רבי אלעזר הקליר חי בתקופה שבה שלטו בארץ ישראל זרים ועובדי אלילים. הוא ידע סודות התורה העמוקים ביותר. מצד אחד הוא רצה לרשום אותם כדי שלא ישתכחו בדורות הבאים, אך מאידך הוא חשש שאם יכתוב אותם מפורשות יוכלו זרים וטמאים ללמוד אותם ולהשתמש בהם לרעה, חס ושלום. לפיכך הוא הלביש את הסודות הללו בפיוטיו שנכתבו בלשון סתומה ובלתי מובנת למי שאינו בסוד העניינים.
מסקנתי האישית היא שדברי רבי אברהם אבן-עזרא נכונים לגביי אישית משום שאינני יודעת תורה אלא מעט מפשוטו של מקרא. לכן עליי להקפיד בתפילה על צחות הלשון ולא לחרוג מכללי הדיקדוק. אך מאידך אסור לי להרהר אחר רבי אלעזר הקליר ששיריו, כמו יין ישן, משמרים את סודות התורה שקיבל משה מפי הגבורה בהר סיני.
פתחתי מחזור לחג הסוכות, נוסח אשכנז, ומצאתי פיוט של רבי אלעזר הקליר לשמיני עצרת שהוא למעשה תפילה על הגשם. בזמן שקראתי את הפיוט "תכנם לארץ וחוצות לחצות מים" שמתי לב לטור אחד:
חיי כל נשי מסרת במזלות שמים, ממונים על כל ארץ איך לפרנסה מים.
הבנתי ממילות השיר כי רבי אלעזר הקליר מברך אותי בשפע ברכה ופרנסה.
אמן, כן יהי רצון!
אַךְ אָמַרְתָּ בְאָזְנָי וְקוֹל מִלִּין אֶשְׁמָע: (איוב לג‘ ח‘)
